<h1>מאירי — סוכה</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[מאירי סוכה מ' ע"ב] כבר ידעת שפדיון שביעית חמור מפדיון הקדש שהפודה את ההקדש יצא הקדש לחולין ונתפסו הדמים תחתיו אבל שביעית אם מכר פירות שביעית והוא הנקרא פרי ראשון הרי הפירות עצמן שביעית ביד הלוקח והדמים נתפסו בקדושת שביעית ביד המוכר והם פרי שני ופרי זה השני מתחלל בין דרך מקח בין דרך חלול וכשמחללו דרך [מקח] יצאו הם לחולין ונכנס הניקח ממנו תחתיו לקדושת שביעית וכן תמיד אחרון אחרון נתפש ונמצא פרי ראשון ופרי אחרון בקדושת שביעית ואמצעיים יוצאים לחולין כיצד לקח באותן הדמים בשר נתחללו הדמים במקום שהם ונכנס הבשר לקח באותו הבשר או בדמיו דגים יצא בשר ונכנסו דגים לקח בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין וכן לעולם.
<h2>דף לא:</h2>
[מאירי סוכה ל"ט ע"א] כבר ידעת בענין שביעית מה שאמרו בו כלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ר"ל שאין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת ממין זה בשדה הוא אוכל ומאכיל לבהמתו ממה שבבית כלה לחיה שבשדה חייב לבער אותו המין מן הבית וכן ידעת שאין עושין סחורה בפירות שביעית ועמי הארץ חשודים בכל אלו ומתוך כך אסור ליקח פירות שביעית מעם הארץ שמא שביעית הם והוא נעשה על ידינו סוחר בהם או שמא ישייר מאותם הדמים אחר שעת הביעור ואפי' בכל שהוא אסור. ודוקא בדברים שחזקתם מן השמור כגון תאנים ורמונים הא בדברים שחזקתם מן ההפקר כגון הפיגם והלגלוגין והכוסבר ודומיהם מן המינים הפחותים התירו ליקח ממנו בדמי ג' סעודות אם לצורך חבר כדי להמציא לו אכילת שבת מתוך הדחק אם משום כדי חייו של מוכר, והתירו אף זו בג' סעודות הואיל ולחבר התירוה כן לצורך שבת והלולב מיהא אע"פ שהוא בכלל עצים ואין עצים בדין שביעית לולבי דקל בדין שביעית הם מפני שהם דומים לפירות שהנאתן וביעורן שוה, שהרי עשויים הם לכבד את הבית והכיבוד הוא הנאתם הוא הוא ביעורם וקלקולם מה שאין כן בשאר עצים העומדים להיסק שהנאתם אחר ביעורם שאדם מסיקם תחלה ואח"כ נהנה בגחליהם או בכח חומם לאפות בו את הפת, ומעתה נמצאת למד שהלולב והאתרוג אסור ללקחם מעם הארץ שהרי דמיהם יקרים ועולים ליותר מג' סעודות וא"כ מה שאמרו הלוקח לולב מחבירו בשביעית שהדבר מוכיח שהוא מותר בכך הוא מפני שבודאי בששית נחנט שהאילן הולכין בו אחר חנטה, אבל האתרוג יצא מכלל אילן לענין שהולכין בו אחר לקיטתו בשביעית, ומתוך כך כשלוקח לולב ממנו צריך שיתן לו את האתרוג במתנה ואם לא רצה ליתן לו מבליע לו דמי אתרוג בדמי הלולב.
